לביא נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א

התובע – ע"י עו"ד ע' הישראלי

הנתבעת – ע"י עו"ד י' מנדה

פסק דין

א. מבוא

1.עניינה של התביעה פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), אשר נגרמו לתובע בשתי תאונות דרכים.

2.ביום 07.06.05, נהג התובע במיכלית דלק מ.ר. 17-016-51 ובה מטען סולר, אותו העמיס במסוף פז בחיפה לצורך פריקתו בחברת ד.ש.א ליד מושב בני ציון. בטרם חזרתו לחיפה, עלה על המיכלית כדי לבדוק את תאי מיכל הדלק. כשסיים את הבדיקה החל לרדת בסולם האנכי ותוך כדי כך החליק מהסולם ונפגע. (להלן: "התאונה הראשונה").

3.ביום 31.01.06, בדרך בן גוריון ברמת גן, התובע נהג ברכב פרטי מסוג דייהטסו מ.ר. 44-080-07 ורכב אחר פגע ברכב התובע. (להלן: "התאונה השנייה").

4.שני כלי הרכב היו מבוטחים בביטוח חובה אצל הנתבעת, מנורה חברה לביטוח בע"מ.

5.ביחס לתאונה הראשונה, בית המשפט (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט), קבע, בהחלטה מיום 04.02.08, כי התובע נפגע בתאונת דרכים. ביחס לתאונה השנייה, אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לחבותה של הנתבעת.

ב. הנכות הרפואית בגין התאונה הראשונה

6.התאונה הראשונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע, בגין תאונה זו, נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 30%, לפי סעיף 48(3)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות קביעת דרגת נכות"). הוועדה הגדילה את הנכות במחצית לפי תקנה 15 לתקנות קביעת דרגת נכות. לאחר תוספת בגין תקנה 15, נקבעה לתובע סך הכל דרגת נכות יציבה מיום 01.08.06 45%. (ר' תעודת עובד ציבור מיום 16.05.07, המוסד לביטוח לאומי, מחלקת נפגעי עבודה. דו"ח ועדה רפואית מתאריך 18.09.06).

ג. הנכות הרפואית בגין התאונה השנייה

7.בגין התאונה השנייה מונה לתובע מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, פרופ' א' בלנקשטיין. כאמור בחוות הדעת, התובע נחבל חבלת טלטלה באזור עמוד שדרה צווארי ומותני. בבדיקה הקלינית נמצאה הגבלת תנועה קלה ביותר רק בחלק מטווח התנועות של עמוד השדרה הצווארי. בדיקת עמוד שדרה תחתון נמצאה תקינה.

8.המומחה העריך כי נכותו הצמיתה של התובע בגין התאונה השנייה היא בשיעור 5%, שהם מחצית האחוזים הניתנים בגין סעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין הגבלת תנועות קלה ביותר בטווח התנועות של עמוד שדרה צווארי. המומחה קבע כי לתובע אין, בשל הנכות, מגבלות תפקודיות משמעותיות. כן נאמר כי עבודה עם עומס על אזור עמוד שדרה צווארי תגרום לאי נוחות.

9.בעקבות שאלות הבהרה אשר נשלחו למומחה הרפואי על ידי ב"כ הנתבעת, המומחה קבע כי יש לייחס מחצית אחוזי הנכות שקבע לתובע כאמור, לתאונת דרכים נוספת אשר אירעה ביום 31.01.08 ואשר אודותיה לא דיווח לו התובע בעת שבדק אותו. המומחה קבע כי התיעוד הרפואי המתייחס לתאונה הנוספת מ- 31.01.08, מצביע על הגבלות תנועה בטווח התנועות של הצוואר. המומחה העמיד את אחוזי הנכות בגין התאונה השנייה על 2.5%. (ר' שאלות ההבהרה של ב"כ הנתבעת מיום 06.06.10 ותשובות המומחה מיום 28.07.10, אשר צורפו להודעת הנתבעת על צירוף מוצג מיום 02.08.10).

10.המומחה קבע לתובע נכות זמנית בשיעור 100% למשך ארבעה שבועות מיום התאונה ובשיעור 50% למשך שבועיים נוספים.

ד. עבודתו ושכרו של התובע קודם לתאונות

11.התובע, יליד 06.01.55. השכלתו שמונה שנות לימוד, ללא השכלה מקצועית או אחרת. לתובע רישיון נהיגה על משאית סמיטרלייר ולדבריו, עבד במקצועו כנהג "פול טריילר" ו"סמי טריילר" (משאית עד 36 טון), משנת 1980.

12.בהתאם לדו"ח תקופות דיווח ושמות מעסיקי התובע הרשומים במוסד לביטוח לאומי (נספח לתצהיר התובע), בשנים 1981 עד 1988, כמעט שמונה שנים, התובע עבד אצל כ- 20 מעסיקים שונים. לרוב עבד אצל כל מעסיק פרק זמן קצר.

13.לדברי התובע, בשנים 1988-1993 ניסה לעבוד כעצמאי בענף ההובלות ועבד בהסעת נוסעים בתפעול שני מיניבוסים. לדבריו, נגרמו לו הפסדים ונפתחו כנגדו הליכים משפטיים והליכי הוצאה לפועל. בהמשך נפתחו נגדו הליכי פשיטת רגל ובשנת 1991 ניתן כנגדו צו פשיטת רגל. בשנת 1993 סגר את תיק העצמאי שלו. (סעיף 5 לתצהיר התובע). בעדותו טען התובע, בניגוד להצהרתו בתצהירו, כי לא ניתן נגדו צו פשיטת רגל וכי היה לו "איחוד תיקים". (עמ' 10 לפרוט' ש' 1-5).